שמות

צא אתה וכל העם אשר ברגליך. יאמר אין אני וישראל יוצאים מרשותך עד שתשלחנו אתה בעצמך ותצוה אותנו בכך ואחרי כן אצא. והנה בכאן נשתלחו ישראל והותרו ממאסרם בכח עליון ועל כן יוצא מן הכתוב הזה השם הידוע לאשה המקשה ללדת וכחו עצום לפתוח מוסרות הולד שהוא אסור בבית האסורים להוציאו ממסגר לאויר העולם כדי שיזכה לתורה כי האדם לעמל התורה יולד כשם שישראל יצאו ממאסרם לקבל התורה בחודש השלישי, והשם הזה ידוע הוא לבעלי השמות ומפורסם בנקודו ואמר ר' עקיבא קו"ף זה הקב"ה והבן זה.

צא אתה וכל העם אשר ברגלך , “leave! You and all the people that follow you.” Moses predicted that prior to his and Israel leaving the land of Egypt Pharaoh himself would have to issue the order to do so. Our verse tells us that when this point would be reached the Israelites would cease being subjects of human masters, i.e. Pharaoh, and begin to become subjects of a higher power, i.e. G’d. This is the reason why this verse is invoked to help women about to become mothers who experience difficulty in giving birth. The power of this verse is very strong. The baby struggling to exit from its mother’s womb is considered like a prisoner in a cell in need to be released from its prison in order to enter the world and study Torah. [If I understand it correctly, the whole verse is part of the name of G’d just as the whole Torah is an elongated name of G’d. By isolating this name (verse) and invoking it on behalf of the baby and its mother G’d is likely to respond to the difficulty experienced by both parties concerned. Ed.]