שמות

וראו בני ישראל את פני משה. ראוי שתתעורר בכאן למה הזכיר הכתוב משה שלש פעמים והיה אפשר לומר כי קרן עור פניו והשיב את המסוה. וע"ד הפשט אפשר לפרש כי זה כנגד ג' פעמים מ' יום שהיה מעמדו בהר, וידוע שבכל מעמד ומעמד נתוסף בו יתרון השגה ותוספת אורה, ועל כן הזכירה בו הפרשה שלש קרינות כי נאצל עליו הוד והדר בכל ארבעים יום ומהם ראשונים שניים ושלישיים, ובא הרמז כאן בפרשה הזאת בג' קרינות ובכתוב הזה ג' פעמים משה וג' פעמים פנים מפני שעתה בלוחות שניות נשלמו מ' יום שלישיים, והזכיר הכתוב משה שלש פעמים להורות כי בכל פעם ופעם היה עולה מדרגה שראוי להקרא עליה משה כי מלת משה נגזר מן כי מן המים משיתיהו, ומה שהיה בילדותו משוי מן המים היה רמז למה שעתיד להיות בזקנותו משוי מימי החכמה בהר סיני ועל כן אמרו אין מים אלא תורה, ובשמו ג"כ התעוררות ורמז למה שעתיד לשמוע קול דבור השכינה מבין שני כרובים.

וראו בני ישראל את פני משה, “When the Children of Israel saw the face of Moses, etc.” We need to understand why the name of Moses is mentioned three separate times in this verse. The Torah could simply have written: כי קרן עור פניו והשיב את המסוה, “as soon as the skin of his face emitted rays of light he put the mask back on.” According to the plain meaning of the text we may understand the fact that the Torah bothers to mention Moses’ name three times as corresponding to the three times 40 days which Moses had spent on the mountain. It is a fact that during each of his stays on the mountain Moses achieved a greater degree of forgiveness from G’d. The radiations of light from Moses’ face may well have intensified each time he had achieved part of his purpose. This is why not only the name Moses but also the word פנים appears here three times. We may conclude that the very name משה assumed a greater significance in terms of his spiritual achievements during every visit on the mountain. The name had originally been derived from Pharaoh’s daughter saying that she had pulled him from the water. At that time the “water” referred to was physical water. In the interval Moses had graduated to Torah, otherwise known as the Jewish people’s “spiritual water,” their lifeline. Moses’ spiritual progress may reflect the saying of the sages in in Baba Kama 17 that אין מים אלא תורה, “the only water which is a true source of life is the Torah.” Moses’ very name contains within it an allusion to the fact that he would be able to hear the Shechinah speak to him at some time in the future. (The name משה is an acrostic of the respective first letters in the words מבין שני הכרובים, “from between the two cherubs” the angel-like figures on the lid of the Holy Ark from where G’d’s voice appeared to speak to Moses.)

וע"ד הקבלה יתכן לומר כי הטעם שיזכיר הכתוב הזה ג' פעמים משה וג' פעמים פנים כדי לבאר על מעלת משה בהר כי נתעלה במעמד הקדוש ההוא והוקש כבודו לכבוד הש"י, והוא שאמרו רז"ל אמר הקב"ה למשה כמה כבוד כבדתיך אמרת קומה ה' קומה ה' שובה ה' שובה ה' התורה נקראת על שמי שנאמר (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה, קראתיה על שמך שנאמר (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי, ישראל נקראו על שמי שנאמר (תהלים פא) לו עמי שומע לי, אמרתי יקראו על שמך (ישעיהו ס״ג:י״א) ויזכור ימי עולם משה עמו, דברתי עמך באמירה ובדבור שנאמר וידבר ה' אל משה לאמר, ויאמר ה' אל משה לאמר, אף אתה דברת לפני בדבור ובאמירה שנאמר (במדבר י״א:י״א) ויאמר משה אל ה' (שמות ו׳:ח׳-ט׳) וידבר משה אל ה', אני אין לפני אכילה ושתיה עשיתיך כמוני שנאמר (שמות לד) לחם לא אכל ומים לא שתה, אני אלהים ואותך נתתי אלהים שנאמר (שם ז) ראה נתתיך אלהים לפרעה, לי נביאים ולך נתתי נביא שנאמר (שם) ואהרן אחיך יהיה נביאך, אני אין כל בריה יכולה להסתכל בי שנאמר (שם לג) כי לא יראני האדם וחי, ואתה כן שנאמר (שם ל) וייראו מגשת אליו, בי כתיב (שם לג) וראית את אחורי, ובך כתיב והביטו אחרי משה ע"כ במדרש.

A Kabbalistic approach to why Moses’ name appears three times in our verse: The fact that both the word משה and the word פנים is mentioned here three times is in order to pay a great compliment to Moses. The word פנים as we have seen repeatedly is a substitute for an attribute of the Lord. The Torah which is intrinsically G’d’s Torah has been called such on occasion such as when David says תורת ה' תמימה, “the Lord’s Torah is perfect.” On the other hand, the prophet Malachi 3,22 refers to it as Moses’ Torah when he said: “remember the Torah of Moses My servant, etc.” Just as we find that in that instance G’d paid honor to Moses by describing His Torah also as Moses’ Torah, so in our verse G’d paid Moses a compliment showing that He accorded him as much honor as had been accorded to Him. There were occasions in the Torah when Moses invited G’d (the Torah which was contained in the Ark) to rise or to repose, such as Numbers 10,35, and 36. According to a variety of Midrashim we are dealing with only one of numerous examples where G’d reciprocates by honoring Moses.

ונראה לי לומר כי חכמי האמת במדרש זה דברו דרך כלל ודרך קצרה במעלותיו של משה שבהם נתעלה ונתדמה להקב"ה והפרטים רבים נוכל להבין הפרט מתוך הכלל, והוא הדין שהיה אפשר לומר אני יש לי משרת הנקרא נער ואתה יש לך משרת הנקרא נער שנאמר (שם) ומשרתו יהושע בן נון נער, ומזה הענין היה מוכרח להקרא יהושע נער והיה בן נ"ו שנה, וכן אפשר לומר עוד אני יש לי ע' שרים של מעלה שאצילות כחם מכחי ואתה יש לך שבעים זקנים שאצילות כחם מכחך שנאמר (במדבר י״א:כ״ה) ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים, וכשם ששבעים שרים של מעלה סביבות כסאי כך כתיב (שם יא) ויעמד אותם סביבות האהל. ואחר שנסתכל איך גלה לנו המדרש הזה על כבודו של משה ואיך המשיל פניו לפנים של מעלה מעתה אודיעך ואאלפך חכמה בטעם שהזכיר הכתוב שלש פעמים פנים, ידוע למבין כי עשר מעלות הם נחלקות לשלשה מעלות של שלש שלש כי הראשונה נקראת אין ואין להזכירה והמעלה הראשונה נקראת כבוד עליון והמעלה השנית נקראת כבוד אמצעי והמעלה השלישית נקראת כבוד אחרון וזהו סוד המשנה במצות תקיעת שופר סדר תקיעות של שלש שלש וכל המעלות בכלל נקראות כבוד ופנים, וזהו שכתוב לא תוכל לראות את פני זהו כבוד ראשון, ופני לא יראו זהו כבוד אמצעי, פני ילכו זה כבוד אחרון, ואע"פ שהשיג משה הכבוד האחרון גם האמצעי מ"מ מצינו בו כשם שכתב הקב"ה בעצמו שלש פעמים כך כתב בכתוב הזה שלש פעמים משה ושלש פעמים פנים. ומעתה הסתכל מעלת הנביא ע"ה שהמשילו הכתוב לבוראו מה שלא זכה שום ילוד אשה אל המדרגה הזאת גם מן הטעם הזה הזכיר שלש פעמים מסוה שניהם מניעה ואחד השגה והבן זה.

עד באו לדבר אתו. היה לו לומר עד באו לדבר את ה', והנה הכתוב יכפול כמה פעמים שמו של משה ולא יכנהו ומדוע יכנה עתה את השם המיוחד במקום הצריך להזכירו ולא יזכירנו, אבל יתכן לומר כי הכל מעלה וכבוד למשה כדי שתבין גם מזה עד בא ה' לדבר עם משה ולמדך הכתוב כי משה יבא לדבר אל ה' וה' אל משה וכענין שכתוב (שמות ל״ג:י״א) כאשר ידבר איש אל רעהו זה מדבר וזה משיב בלא אמצעי ולא היה נבהל כלל. ומעלה זאת אחת מן המעלות אשר למשה בנבואתו אשר בה היה יתר על שאר הנביאים ועמה יתעלה וירום על כלם וגבה ונשא מאד והיא הנקראת ידיעה פנים אל פנים, וכן העיד עליו הכתוב בסוף התורה (דברים ל״ד:י׳) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים, ועל המעלה הזאת הבטיח הנביא ליראי ה' ולחושבי שמו שיזכו בה לעולם שכולו ארוך הוא שאמר (ישעיהו ל״ג:י״ז) מלך ביופיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים.

עד באו לדבר אתו, “until he came to speak with Him.” Actually, the Torah should have written עד באו לדבר את ה'. Why is it that the same verse which mentions the name of Moses again and again when a pronoun would have sufficed, does not accord G’d the courtesy of referring to Him by name? We again have to fall back on the statement we have already made that the entire verse is an example of the great compliment the Torah pays to Moses. Once we understand by means of such examples- how great was the esteem in which G’d held Moses, it is easier to understand that Moses as distinct from other prophets conducted a dialogue with G’d much as when people speak to each other. The informal manner in which the Torah describes Moses as communicating with G’d by even omitting to mention G’d by name, reflects this intimate relationship which existed between G’d and Moses. At the very end of the Torah (Deut. 33,11) this is spelled out for us once more when the Torah describes this unique and never repeated phenomenon of the communications between G’d and Moses, and Moses and G’d respectively, by comparing it to כאשר ידבר איש אל רעהו, “just as a man speaks to his fellow.”